אחת השאלות המרכזיות שנשאלת ע"י בעלי נכסים שקיבלו דרישות לשיפוץ היא האם העירייה בכלל מוסמכת לדרוש מהם לבצע שיפוץ ברכוש הפרטי שלהם ועוד על חשבונם?
דרישות השיפוץ אשר נשלחות לבעלי הנכסים בתל אביב נסמכות על חוק העזר לתל אביב יפו, שמירה ושיפוץ חזיתות בתים (התשע"א -2011).
כפי שניתן לראות, חוק העזר הנ"ל הנו רחב מאוד ומעניק למהנדס מטעם העירייה שיקול דעת נרחב מהן העבודות שניתן לדרוש. לדוגמא, סעיף 1 – סעיף ההגדרות מפרט רשימה ארוכה מאוד של עבודות המוגדרות שיפוץ אשר אותן המהנדס רשאי לדרוש. גם אם במקרה לא מצאתם את אחד מהסעיפים אותם נדרשתם לבצע ברשימה הנ"ל, החוק מבהיר שהרשימה אינה סגורה.
נשאלת השאלה האם העירייה הייתה מלכתחילה רשאית לחוקק את החוק? רשויות מקומיות יכולות לחוקק חוקים רק כאשר המחוקק הראשי (הכנסת) הסמיך אותן לחוקק. במקרה שלנו, עיריית ת"א נסמכת על סעיף 249 (13א) לפקודת העיריות המתייחס לסמכויות עירייה: "להורות בדבר שמירת המראה של חזיתות הבתים לרבות סיודן ושיפוצן".
מובן שחוק העזר הנ"ל מרחיב מאוד את סמכויות העירייה ולא בטוח שהמחוקק התכוון להסמיך את העירייה להורות לדוגמא על הבאת הפתחים לאחידות למשל.
מכל מקום, העירייה הגישה מספר רב של תביעות אזרחיות לצורך אכיפת דרישות השיפוץ ובית המשפט הכיר, במספר פסקי דין, בסמכות העירייה לדרוש שיפוץ.
טענה נוספת שמעלה העירייה היא, שעל פי ההיתר המקורי של הבניין, הבניין היה נקי ממפגעים ואחיד. במרוצת השנים בעלי הנכסים פגעו בבניין בכך ששינו את הפתחים, הוציאו חוטים וצנרות, התקינו מזגנים וגרמו למפגעים. כעת, טוענת העירייה, על בעלי הנכס להחזיר את המצב לקדמותו.
טענה זו היא במקצת בעייתית כי מנגד ניתן לטעון שהעירייה במשך עשרות בשנים (ואף למעלה מכך) לא פעלה כאשר נעשו המפגעים ואם אכן בעלי הנכס פעלו בניגוד לחוק, יש התיישנות על פעולות אלו. זאת בייחוד שבמשך השנים ייתכן והנכסים נמכרו ומי שכעת צריך לשלם על השיפוץ הוא מי שרכש את הנכס ולא מי שביצע את המפגעים.
לסיכום: עיריית ת"א מוסמכת לדרוש מבעלי הנכסים בעיר לשפץ את חזית המבנה וזאת מכוח חוק העזר לתל אביב -יפו (שמירה ושיפוץ חזיתות בתים) התשע"א – 2011. בתי המשפט השונים בישראל הכירו בסמכותה של העירייה לחייב בעלי נכסים בשיפוץ.
